פסק-דין בתיק עב"ל 33389-09-11

השופטת רונית רוזנפלד

1.   המערערת שהועסקה בחברה שבבעלות בן משפחתה, הגישה לבית הדין האזורי בתל אביב תביעתה כנגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום הפרשי דמי לידה, באשר לפי טענתה, דמי הלידה ששולמה לה חושבו שלא על פי שכרה הנכון. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת לפיה שכרה הקובע לחישוב דמי לידה עומד על השיעור כפי שדווח עליו ברבע השנה שקדמה ללידה. זאת מן הטעם, ששכרה הועלה באותה תקופה בצורה משמעותית, מבלי שהוכח שינוי בהיקף המשרה או כל שינוי אחר במהות העבודה, לעומת התקופה שקדמה לכך (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור הגב' אסתר סגל-איתן ומר ירח גלטר; בל' 2020/10). על כך סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.    לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המערערת הועסקה בחברת אס.קיי.אר יהלומים בע"מ (להלן: החברה) החל משנת 2004. בעל המניות העיקרי בחברה הינו גיסה של המערערת. ביום 30.1.2008 ילדה המערערת בן. בתביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ציינה המערערת כי שכרה ברבע השנה שקדמה ללידה, הינו 6,151 ש"ח לחודש, וזאת, כעולה מתלושי השכר. המוסד הכיר בזכאותה של המערערת לדמי לידה מיום 30.1.2008 ועד ליום 6.5.2008, וקבע כי שכרה הקובע של המערערת לצורך חישוב דמי לידה ברבע השנה שקדמה ללידה, עומד על 3,200 ש"ח לחודש.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.      בישיבת בית הדין מיום 5.10.10 הוגדרה הפלוגתא לדיון כדלקמן: " מהו בסיס השכר לחישוב דמי לידה (בגין לידה מיום 30.1.08), האם 3,200 ש"ח כעמדת המוסד, או 6,151 ש"ח כטענת התובעת, האם מדובר בעלייה פיקטיבית של השכר לצורך תשלום דמי לידה כטענת המוסד".

4.      בפני בית הדין האזורי טענה המערערת, כי ממועד שובה מחופשת לידה לאחר לידת בנה הבכור בחודש מרץ 2006 ועד לחודש אוקטובר 2007 עבדה בהיקף של חצי משרה, בין השעות 09:00-14:00. בחודש אוקטובר 2007 חלו שינויים בחברה ובמתכונת הגן של בנה הבכור, בעקבותיהם עברה המערערת לעבוד בהיקף של משרה מלאה, בין השעות 09:00-16:30. מעבר זה לווה בקבלת מטלות נוספות, כאשר המשכורת החודשית שקיבלה המערערת בסך 6,151 ש"ח הייתה אמורה לשקף גם את עבודתה בשעות הערב. עם שובה של המערערת מחופשת לידה בחודש ספטמבר 2008, היא המשיכה לעבוד במשרה בהיקף מלא ובאותה המשכורת, וכך, עד לחודש אפריל 2009, במהלכו נכנסה החברה להליך של פירוק מרצון.

5.      בפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי מדו"ח פירוט השכר וניכויי דמי ביטוח לשנת 2007 עולה, כי החל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש יולי 2007 עמד שכרה של המערערת על סך 3,385 ש"ח. בחודשים אוגוסט וספטמבר 2007 פחת מעט שכרה של המערערת, ועמד על סך 3,200 ש"ח. לעומת זאת, מחודש אוקטובר 2007 ועד לחודש דצמבר הועלה שכרה של המערערת באופן דרמטי והועמד על סך 6,151 ש"ח. חרף זאת, בתלושי השכר של המערערת לחודשים אלה ובדו"ח פירוט השכר לא צוין כי השתנה היקף משרתה, והוא נותר  עומד על חצי משרה. כך גם לא עודכנו בתלוש השכר מספר שעות העבודה של המערערת. אמנם, לטענת המערערת הפרטים לא עודכנו בשל טעות אנוש, והיא אף הציגה אישורים על כך ממשרד רואי החשבון של החברה. ואולם, עורך המסמכים לא הובא לעדות מטעם המערערת. כמו כן לא הובאה מטעמה עדות של אדם אחר אודות השינוי הנטען בהיקף שעות עבודתה בפועל.

בית הדין ציין עוד כי המערערת אישרה שלמרות קיומו של שעון נוכחות בחברה, ועל אף שאינה עובדת בכירה, היא לא נדרשה להחתים כרטיס נוכחות. כאשר נשאלה המערערת מדוע עברה לעבוד במשרה מלאה דווקא בחודשי הריונה האחרונים היא השיבה כי החברה הייתה מצויה בקשיים, פוטרו עובדים ובוצע רה-ארגון בחברה.

בית הדין עמד על כך שמעסיקה של המערערת לא הובא לעדות מטעמה, על אף שעדותו הייתה עשויה לסייע ולתמוך בגרסתה לגבי שעות עבודתה, היקף המשרה והמעבר ממשרה חלקית למשרה מלאה בשל השינויים שבוצעו בחברה. כמו כן לא הובא לעדות מטעמה כל גורם אחר .

בנוסף צוין, כי על אף טענת המערערת כי היא שבה לאחר חופשת הלידה לאותה המשרה ובהיקף מלא עד לשנת 2009, מדו"ח פירוט השכר וניכויי דמי ביטוח לשנים 2008-2009 עולה כי חלו תנודות רבות בשכרה. לכך לא הוצג הסבר או נימוק משכנע. טענה זו גם כן לא נתמכה בעדות כלשהי.

6.      חרף האמור מצא בית הדין לנכון להעמיד את שכרה הקובע של המערערת על סך 3,385 ש"ח, כפי שהשתכרה בחודשים ינואר 2007 ועד יולי 2007. זאת משום שהמשכורת הנמוכה במעט, בשיעור 3,200 ש"ח, כפי ששולמה  בחודשים אוגוסט וספטמבר 2007, אינה מייצגת את שגרת תשלום השכר למערערת. משכך נפסק, כי בסיס השכר הקובע של המערערת לחישוב דמי הלידה הינו 3,385 ש"ח, ולא 3200 ש"ח,  כנטען על ידי המוסד לביטוח לאומי.

תמצית טענות הצדדים בערעור

7.      לטענת המערערת, בית הדין האזורי הרחיב את יריעת הדיון מעבר למה שנקבע כפלוגתא, שהיא " בסיס השכר לצורך תשלום דמי לידה". הנושא של מספר שעות העבודה שעבדה המערערת והחתמת שעון הנוכחות אינו רלוונטי לגובה השכר שהשתכרה, ומכאן, שאינו רלוונטי לפלוגתא שנקבעה. כמו כן, לא היה מקום לשאול את המערערת מדוע חזרה לעבוד במשרה מלאה בחודשי הריונה האחרונים, ולטענתה, " אישה בהריון אינה נכה או מוגבלת לכן מסוגלת למלא כל תפקיד גם בהריון." בנוסף לא היה מקום לקבוע, כי העובדה שהמערערת לא הביאה את מעבידה להעיד על היקף עבודתה, שעות עבודתה ושכרה, מחלישה את טיעוניה. עניין היקף המשרה ושעות העבודה לא שנוי במחלוקת בין הצדדים ואף לא נכלל בפלוגתא, ולכן לא נזקקה המערערת לעדות חיצונית לגבי נושאים אלה. לעניין השכר, הציגה המערערת את תלושי השכר, דו"ח הפקדות בבנק וכן דו"ח של כל המשכורות והניכויים למס הכנסה ולמוסד עד לחודש אפריל 2009 בו נכנסה החברה להליך פירוק. זאת על מנת להציג המשכיות של אותה משכורת על פני תקופה, ולא רק למשך 3-4 חודשים לפני הלידה, ולשלילת טענה בדבר כוונה להונות את המוסד, במטרה לזכות בדמי לידה מוגדלים. כמו כן נטען, כי משכורתה של המערערת לא הועלתה, אלא שהיא " חזרה למעשה למשכורתה הראשונית מלפני שנתיים עת עבדה במשרה שלמה". משכך, היה מקום להעמיד את שכרה הקובע לצורך חישוב דמי הלידה על סך 6,151 ש"ח. בנוסף נטען כי בית הדין לא התייחס לכך שהמוסד שלל את זכויותיה של המערערת באופן שרירותי וללא בדיקה במחלקת הגבייה. המוסד אף התעשר שלא כדין על חשבון המערערת, עת " מחד גבה ממנה דמי ביטוח במשך שנים לפי שכר של 6,150 ש"ח ומאידך שילם לה דמי לידה לפי שכר של 3,150 ש"ח". עוד מלינה המערערת על כך שלמרות שתביעתה התקבלה בחלקה, לא נפסקו לזכותה הוצאות משפט. 

8.      מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק היטב ומבוסס על הראיות שהובאו בפניו. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. לגופו של עניין נטען, כי בית הדין נדרש להכריע בשאלת בסיס השכר האמיתי לצורך חישוב דמי הלידה. המערערת החלה, לטענתה, לעבוד במשרה מלאה כ-4 חודשים לפני הלידה ומשכורתה הועלתה בשיעור של 100%. כמו כן טענה המערערת כי עברה לעבוד בתפקיד אחר ובהיקף משרה מלאה, אך לא הביאה ראיות לתמוך בהן. בנוסף, מדיווחי השכר שהמציאה המערערת עולה, כי היקף משרתה נשאר על 50%. טענותיה אלה אף אינן ברורות נוכח העובדה שהחברה נקלעה לקשיים. המוסד הדגיש, כי דווקא משום שמדובר בהעסקה על ידי בן משפחה מוטל על המערערת נטל הוכחה מוגבר להוכיח את שכרה הקובע, והיא כאמור לא עמדה בו.

דיון והכרעה

9.      במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי  פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על יסוד טענות שנטענו בכתב ובעל פה במסגרת הדיון בערעור. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים, בהתאם להסכמתם כאמור.

10.    לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מסקנות בית הדין האזורי מבוססות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו וראוי פסק דינו להתאשר מטעמיו על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן.

11.    הלכה פסוקה היא, כי שעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרוב המשפחה לבין מעסיקו, תוך שימת לב לסימני ההיכר השונים, כגון, מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סימלי וכד' (ראו עב"ל 580/08 ביאדסה מנאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.12.08 בפסקה 14 וההפניות שם). כמו כן נקבע, כי " בענפי הביטוח הלאומי שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה "אמיתית" של השכר. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד גיסא, על הגמלה, שנועדה להחליף הכנסה שפסקה, להתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך גיסא, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם אין הוא מושתת על נתונים בלתי נכונים." (דב"ע נב/0-140 אודט ברכה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 523, 526 (1992), וההפניות שם). משכך נקבע, כי יש לבחון האם כל העובדות אשר להן טוען המבוטח הן נכונות, ועת מדובר בגמלה שהיא פונקציה של הכנסת המבוטח - אם אכן ההכנסה הנטענת היא ההכנסה הנכונה לצורך חישוב הגמלה. במסגרת זאת מוטלת על פקיד התביעות, ולאחר מכן, על בית הדין, חובה לאבחן בין 'אמת' לבין 'פיקציה' (ראו גם דיון נא/6-0 דורית שוורץ - המוסד  לביטוח לאומי, פד"ע כג 202, 208 (1991)).

12.    בשים לב לאמור, לא מצאנו ממש בטענת המערערת בדבר שינוי או הרחבת חזית המחלוקת, דרך הוספת פלוגתאות שלא הועמדו לבירור במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בתביעה. לטעמנו, אך מתבקש הדבר, לצורך בירור הפלוגתא כפי שנקבעה בדיון המוקדם בדבר שיעור שכרה האמיתי של המערערת, ואם העלאתו בחודש אוקטובר 2007 הייתה העלאה פיקטיבית לצורך תשלום דמי לידה, כי בית הדין יערוך בירור בדבר שינוי בהיקף משרתה או במהות עבודתה של המערערת. שהרי אם היה שינוי כזה, כי אז מן הסתם העלאת השכר אינה פיקטיבית, בעוד שאם מתברר כי לא היה שינוי כאמור, כי אז תטה הכף לקבוע אחרת.